בעקבות טענתו לנשיכה, קיבלה המשפחה דרישה להסגרתה של מילי. בעקבות התערבות משרדנו, מילי נותרה בהסגר ביתי, עם משפחתה האוהבת.
מילי כלבונת טובה וצעירה, נקלעה לסיפור קפקאי כאשר בשעת צהריים הגיע בשמחה, קשקושי זנב ונביחות של התרגשות, לקבל את פני בת המשפחה שהגיע מחו"ל והכניסה את המזוודות לשטח חצר הבית.
באותו זמן עבר במקום נער שיתכן ופרש את נביחותיה כנביחות שמופנות אליו, אולם עדי הראיה למקרה, ראו כי לא נוצר כל מגע ביניהם ובוודאי שמילי לא נשכה קל וחומר לא תקפה.
למחרת בצהריי היום דפקה אישה על דלת ביתה של המשפחה וטענה בצעקות כי יום קודם לכן מילי נשכה את בנה. הבת לא הבינה את מקור הטענה כיוון שהיא נכחה במקום ולא ראתה שמילי נשכה איש. בכל מקרה הבת מסרה לה את הפרטים הרלוונטיים וכן פנקס חיסונים. לאחר זמן לא רב התקשר הווטרינר העירוני והורה על הסגרת של מילי למאורת הרשות (כך נקרא הסגר עירוני לפי פקודת הכלבת.. זה לא רק נשמע נורא…)
המשפחה חרדה לגורלה של מילי ולכך שכל העבודה הטיפוח והדאגה שהשקיעו בה ירדו לטמיון, (מילי נלקחה מעמותה בהיותה גורה שנזנחה), פנתה למשרדנו וביקשה שנעשה כל מה שניתן כדי למנוע את ההסגרה.
אחת המטרות הראשיות של המשרד, כמשרד שנותן מעטפת הגנה לבעלי חיים ולמשפחתם, היא בין היתר ליצור עוד ועוד החלטות ופסקי דין שיש בהם כדי לחזק את העמדה הרצויה למען ובעד בעלי חיים ומשפחתם (זאת כמובן מעבר לקבלת החלטה טובה בתיק של הלקוח אותו אנחנו מייצגים).
כזה הוא המקרה שבענייננו בו נתן כבוד השופט אבישי רובס, פסק דין יפיפה בו הוא לוקח בחשבון בין היתר את טובתה של מילי ומשפחתה במסגרת סוגיית ההסגרה והכל כמובן תוך איזון בין הצרכים של מילי ומשפחתה לבין האינטרס של שמירה על שלומו ובריאותו של הציבור. עוד מציין השופט כי בניגוד לעמדה של הווטרינר העירוני לפיה הוא חייב להורות על הסגרה בהתאם לפקודת הכלבת במאורת הרשות, אז דעתו היא שדווקא לווטרינר העירוני קיים שיקול דעת לעניין אופן ההסגרה וזאת אף לפי הפקודה הקיימת היום ולפני שנכנס החוק החדש לתוקפו.
כל זאת במילותיו של השופט במסגרת פסק הדין:
" לצורך איזון בין שמירה על בריאות הציבור ומעקב אחר מצב בריאותו של הכלב, בהתאם לתכלית החקיקה הרלבנטית, לבין האינטרס של מניעת פגיעה בלתי מידתית בכלב, כמו גם שמירה על זכויותיהן הקנייניות של המבקשות, אני סבור כי די בנסיבות העניין בחלופה של הסגר ביתי, בהתאם להוראות הצו הארעי .מדובר בהסדר ראוי ומאוזן, שיש בו כדי להשיג את מטרת החקיקה, באמצעי מידתי, שלא יפגע יתר על המידה…
בניגוד לעמדת המשיב (הווטרינר העירוני מולו התנהל ההליך), אני סבור כי הפעלת סמכויותיו של וטרינר הרשות, מכוח חוק הכלבת, מחייבת להפעיל שיקול דעת.. בעת מתן הוראה על השמת כלב בהסגר, על הווטרינר להפעיל שיקול דעת ולהביא בחשבון את כל הפרמטרים הרלוונטיים לצורך קבלת החלטה מושכלת שתגשים את מטרת הוראות החוק, לרבות שקילת חלופה ראויה, שפגיעתה בבעל החיים מינימאלית , כל עניין ונסיבותיו.."
בעלי כלבים חשופים באופן מתמיד לטענות שווא ו/או כאלה בהם לא אירעה תקיפה אלא התקיים סוג של מגע בין הכלב למתלונן, מגע יומיומי שמתקיים למעשה אף מספר פעמים ביום בין הכלב ומשפחתו, כלבים אחרים בפארק וכד. מדובר על מגע מסוג שריטה, נשיכות קלות של משחק וכד'. באותם מצבים לא מתקיים חשד כי מדובר בכלב נגוע, אך לשון החוק הדרקונית קובעת שכל מגע עם שן ו/או ציפורן ואף ליקוק למעשה יכול להתיר הסגרה, כך משרד הבריאות וכן וטרינרים עירוניים רבים, אשר מסרבים להפעיל שיקול דעת, שולחים אלפי כלבים בשנה לחינם למאורת הבידוד, על כל המשמעויות של הדבר.
כיום הדרך החוקית היחידה לעצירת ההסגר במאורת הרשות, למול ווטרינרים עירוניים שאינם מוכנים להפעיל שיקול דעת היא רק באמצעות הליך משפטי. יוער שיש מקומות בהם דרישת ההסגרה במאורת הרשות באופן אוטומטי תהא מוצדקת, למשל מקומות בהם הייתה התפרצות כלבת לאחרונה. יחד עם זאת, ישנם הרבה מקרים בהם הסיכויים של הכלב לחלות בכלבת הם אפסיים ואז בהחלט ניתן להפעיל את שיקול הדעת האמור.
במקרים מסוג זה פניה בזמן למשרדנו ועוד טרם נדרש הכלב להסגר יכולה לעשות ההבדל. לכל שאלה אנחנו מזמינים אותך לפנות אלינו בנושא.
