משרדנו פנה באופן בהול לבית המשפט המחוזי, ודרש להמיר את ההסגר במאורת הרשות, בהסגר בית בביתה של אנג'לינה תחת פיקוח רפואי. על אף התנגדות נחרצת של הרשות, דרישתנו התקבלה ואנג'לינה לא הוסגרה.
סיפורנו מתחיל ביום שבו נכנס שכנה של בעליה של אנג'לינה לחצר ביתה, בהסכמה, כשקרטונים מכסים את פניו. אנג'לינה נבהלה והחלה לנבוח. השכן, שאוהב כלבים ומכיר את אנג'לינה, התעלם מן הנביחות והמשיך בפעולותיו. בדרכו החוצה, ננשך השכן על ידי אנג'לינה. השכן לא עשה מזה סיפור גדול, אמר לשכנתו שננשך אך הכל בסדר.
בערבו של אותו יום, עדכן השכן את שכנתו כי ליתר בטחון פנה לקבלת טיפול רפואי. כשהגיע לבית החולים, נדרש ממנו כחלק מן הפרוצדורה הרפואית הרוטינית לפנות אל משרד הבריאות ולהגיש תלונה על נשיכה. השכן עשה זאת, למרות שלא היה לו כל רצון שהכלבה תשב בהסגר. ואולם, באופן בלתי נמנע לאחר שהתלונן למשרד הבריאות, קיבלה בעליה של אנג'לינה דרישה מן השירות הווטרינרי להסגיר את כלבתה למכלאת הרשות באופן מיידי!
הבעלים המודאגים של אנג'לינה פנו למשרדנו שיסייע למנוע את הסגרה של אנג'לינה . משרדנו, פנה באופן בהול לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, וביקש להמיר את ההסגר במאורת הרשות, בהסגר בית בביתה של אנג'לינה תחת פיקוח רפואי.
לאחר דין ודברים בלתי מתפשר, ובין היתר הגשת כתבי בית דין גדושים בטענות רלוונטיות, בית המשפט המחוזי קיבל את עמדתנו תוך שקבע שהכלל הוא שיש להסגיר כלבים למאורת הרשות. יחד עם זאת, במקרים מסוימים, יש לבחון כל מקרה לגופו, ולהחליט האם חלופת הסגר איננה פתרון הולם יותר בנסיבות העניין הקונקרטי.
לאחר שבית המשפט שקלל את כל טענותינו, קבע בית המשפט כי המקרה בענייננו מצדיק להמשיך את ההסגר של אנג'לינה בבית הבעלים תחת פיקוח רפואי.
בעקבות פסיקה זו, שקבעה שבמקרים מסוימים יש לאשר הסגר בית, הוזמנתי לדבר על הנושא בתכנית הבוקר של אורלי וגיא, והנה קישור לסרטון.