זוכרים את הסרטון שהוצא ממצלמות האבטחה בבניין, שהיווה הוכחה חותכת לחפותה של אנג'י המתוקה, שהגיע עד ל"צינור לילה"? סרטון זה העלה על סדר היום את השרירותיות והאטימות של הרשויות, אשר מתעקשות להסגיר כלבים, גם כשקיימת ראיה לסתור ברורה, שמוכיחה שלא הייתה נשיכה.
למי ששכח או לא מכיר את המקרה, בסמוך לתלונה הכוזבת שהוגשה ע"י השכנה, פנו אליי הזוג שני ועידו ברנע, הבעלים של אנג'י, על מנת שאייצג אותם בהליך ובמאבק עיקש שהגיע עד לבית המשפט העליון בו מנענו את הסגרתה. אבל זה היה כבר לפני שנה, והיום אני רוצה לבשר לכם שלאחר הליך אזרחי אותו ניהלו הזוג ברנע נגד השכנה בנושא התלונה השקרית, בית המשפט לתביעות קטנות קבע, מדוע הוא מוצא להעדיף את גרסת הזוג ברנע, לפיה אנג'י לא נשכה את השכנה, וכי תלונת השכנה ללשכת הבריאות המחוזית הייתה תלונת שווא וחייב את השכנה לשלם לבני הזוג ברנע 25,878 ₪.
אז בכדי להביא את מלוא התמונה אספר בקצרה כי :
סיפורנו מתחיל בשכנה נקמנית מהבניין של שני ועידו ברנע, הבעלים של אנג'י שהעלילה על אנג'י כי נשכה אותה בשל סכסוך מתמשך על רקע חילופי וועד בית, בינה לבין בני הזוג ותביעה שהוגשה כנגדה במסגרתה חויבה השכנה להשיב לקופת וועד הבית סכום של כ- 7,800 ₪ בתוספת הוצאת משפט. השכנה ככל הנראה לא השלימה עם פסק הדין ולכן החליטה לנקום בבני הזוג בדרך הידועה והרעה של חיסול חשבונות באמצעות העללה שקרית בדבר נשיכה שלא היתה ולא נבראה, והגישה תלונת שווא לרשויות הבריאות על נשיכה שבוצעה לכאורה ע"י כלבתם אנג'י .
ביום האירוע שבו התלוננה השכנה על אנג'י, היא ירדה במעלית, השעה היתה 6:30 בבוקר. שני הבעלים של אנג'י חזרה איתה מטיול בוקר, והשתיים חיכו למעלית במבואת הכניסה לבניין, כדי לעלות לדירה. המעלית הגיעה, השכנה יצאה ממנה, ושני ואנג'י נכנסו למעלית ועלו הביתה.
אם תצפו בסרטון האירוע (תוכלו לצפות בו כאן: goo.gl/ZgjXL2 ), כפי שצולם במצלמות האבטחה של הבניין, עיניכם הרואות יבחינו בבירור, כיצד אנג'י המתוקה מנסה להיכנס למעלית לאחר טיול בחוץ, כשהיא מכשכשת בזנבה ושפת הגוף שלה אומרת כולה שמחה (וחלילה לא משהו שעלול להזכיר תוקפנות). תוכלו לראות איך השכנה יוצאת מהמעלית, ולא אומרת לשני דבר. במועד היציאה מהמעלית השכנה לא נוגעת ברגל (שאמורה להיות כאובה), אלא צועדת במרץ לכיוון הכניסה לבניין. אז רואים איך השכנה פותחת את דלת הכניסה הכבדה לבניין באמצעות בעיטה חזקה באמצעות רגל ימין (הנשוכה כביכול), יוצאת ובודקת אם הגיע מכתב בתיבת הדואר, בבחינת "עסקים כרגיל", וממשיכה בהליכה נמרצת אל הירידה מהבניין וממש לא מזכירה מישהי שננשכה לפני כמה שניות.
בשעה 8:30 התקשרה השכנה לבני הזוג מהעבודה, והודיעה להם שאנג'י נשכה אותה, ודרשה לראות פנקס חיסונים. מאותו רגע מתחיל מחול שדים. יום למחרת (שישי בצהריים) קיבלו בני הזוג טלפון ממשרד הוטרינרית העירונית ונדרשו להביאה להסגר, והם לא ידעו את נפשם מתדהמה ומצער. הזוג ברנע פנו לוטרינרית הרשותית ולגורמים הרלוונטים במשרד הבריאות וביקשו מהם לצפות בסרטון המהווה הוכחה חותכת לכך שאנג'י לא נשכה. הגורמים ברשויות הבריאות אף לא הואילו בטובם לצפות בסרטון, תוך שהתבצרו בעמדתם היבשה והאטומה: "זה החוק ואין מה לעשות, והיא תיכנס להסגר." או אז כאמור פנו אלי הזוג ברנע ומסגרת הליך משפטי מנענו את הסגרתה של הכלבה.
ועכשיו לפני שנתקדם להליך האזרחי בו נקבע כי השכנה הגישה תלונת שקרית ונפסקו לה הוצאות, אעשה אתנחתא קצרה כי בה אספר לכם מעט על אנג'י.
אנג'י היא כלבונת צעירה, טובת לב שחונכה מגיל צעיר באמצעות בעליה, עידו ברנע – אילוף וטיפול התנהגותי בכלבים . עידו הוא מאלף מוסמך ובעל מקצוע מעולה בתחומו. אנג'י, בת טיפוחיו, היא יצור חברותי ואוהב שמעולם לא הראתה התנהגות אלימה מכל סוג שהוא. מתוקה אוהבת ומלאת שמחת חיים, שנהנית מאוד גם מחברת אנשים מוכרים וגם מחברת זרים ובפרט מחברת ילדים שמרעיפים עליה חום ואהבה. מהיום שבו לקחו הזוג ברנע את אנג'י הביתה כגורה קטנטונת, היא היתה צמודה לבעליה וליוותה אותם לכל מקום. להבהיר, במסגרת עבודתו עידו עובד גם עם ילדים, וברור מאליו שהוא לא היה לוקח בעל חיים תוקפני איתו לעבודה.
ובחזרה להליך נשוא הפוסט. מספר חודשים לאחר האירוע הגישו הזוג ברנע תביעה לבית משפט לתביעות קטנות בפתח תקווה, בה הם דרשו החזר הוצאות המשפט שהיו כרוכות במניעת הכנסתה של אנג'י להסגר בשל תלונת השווא, עוגמת נפש וכד'. השכנה ברוב חוצפתה עוד הגישה תביעה נגדית בה היא דרשה פיצויים בגין הנשיכה הלכאורית.
לאחר שלושה דיונים ארוכים וממושכים בבית משפט לתביעות קטנות בפתח תקוה, בהם נשמעו עדים, קבע בית המשפט נחרצות מדוע כאמור יש להעדיף את גרסת בני הזוג ברנע המגובה בסרטון האבטחה, וזאת תוך שפירט על פני 10 עמודים את החלטתו שעיקריה הם:
"אורך המפגש בין הנתבעת לאנג'י: … המפגש עצמו שבין הנתבעת לכלבתם של התובעים, בו טענה הנתבעת כי ננשכה מתרחש כולו בתוך המעלית באופן שלא נתפס במצלמות האבטחה. ואולם, על פי סרטון האבטחה כל המפגש הישיר בין הנתבעת לאנג'י התרחש לכל היותר שניה אחת: אנג'י נכנסה למעלית בשעה 6:27:14 ויצאה מהמעלית בשעה 6:27:15. ספק אם שניה אחת מספיקה לנשיכה ובפרט כזו שמותירה לאחר 24 שעות "סימן שיניים" שתואר ב'דוח פעולות למניעת מחלת הכלבת' של לשכת הבריאות המחוזית בפ"ת..
"סוג הנשיכה האפשרי לאור אורך המפגש ואי התאמתו לסוג הנשיכה המדווח:" תיאור הפצע כפי שהובא באמצעות האחות אשר מילאה את דו"ח משרד הבריאות לא תאם את אורך המפגש בין הנתבעת לאנג'י, שארך כאמור פחות משניה ובפרט שבמועד האירוע רגלה של השכנה לא היתה חשופה."
"התנהגות הנתבעת לאחר המפגש עם אנג'י: לא התנהגות המצופה מאדם שזה עתה ננשך כפי שמוסבר באריכות בתחילת הפוסט.
עוד התייחס הרשם הבכיר לסתירות באשר למקום הנשיכה הנטען בגוף, כאשר מצא סתירה בין המקום עליו הצביעה השכנה כאזור הנשיכה במועד הדיון לבין האזור שנרשם בדוחות הרפואיים כפי שדווח וכן קבע שגרסת השכנה אינה סבירה גם ביחס ללבוש שלבשה, לאורך ורוחב הג'ינס ולעובדה שהכלבה הייתה צריכה לתחוב את פיה מתחת לג'ינס כדי להגיע למקום הנשיכה הנטען, דבר שאינו הגיוני לאור אורך המפגש כאמור בין אנג'י לשכנה.
לבסוף ציין הרשם הבכיר: "לא מן הנמנע בנסיבות אלה כי סימני השיניים והאדמומיות שנצפו ברגלה של הנתבעת ביום הבדיקה לא נגרמו כלל מאנג'י, אלא ממקור אחר שאינו ידוע וטיבו לא הובהר" (!)
תוך שהוסיף "בכתב ההגנה תארה הנתבעת את תחושותיה באירוע כ"הלם" ו"אימה" ב"רגעים שהיו בעינה כנצח". כפי שעולה מהסרטון התנהגותה של הנתבעת ביציאה מהמעלית אינה של בהלה או סערת רגשות. הנתבעת נראית שלווה. היא צועדת בצעדי איתנים ברצף אל המבואה, דרך דלת הכניסה… אף אחת מהתנהגויותיה אינה מצביעה על בהלה, בוודאי לא על אימה. הנתבעת לא עוצרת ולו לרגע כדי לבדוק את רגלה, לגעת בה או לומר דבר שהוא לתובעת שעמדה ליד המעלית. ממילא גם אין בהתנהגותה כדי לשקף רתיעה, פחד, בהלה ו/או כל סממן אחר ללחץ נפשי"…מכל האמור אני מוצא כי לא הוכח אירוע הנשיכה ועל כן חייב את השכנה לשלם לזוג ברנע 25,878 ₪ וכן הוצאות משפט וכמובן דחה את התביעה שכנגד אותה הגישה השכנה.
אנשים שמתנהלים בנקמנות וקטנוניות, הם הסיבה שבעטיה פקודת הכלבת חייבת כבר להשתנות. אנשים מסוג זה עושים שימוש ציני, נואל ואכזרי בפקודה היבשה, לא אכפת להם לאמלל כלבים חסרי ישע ולגרום להם לסבל וייסורים בהסגר, וזאת רק כדי לנקום בבעלים שלהם ואילו הרשויות המנומנמות משתפות עם מקרים מסוג זה פעולה, חרף העובדה שמובאות בפניהםן ראיות חד משמעיות לסתור. עצוב ומקומם כאחד.
פסק הדין הזה הוא זרקור לתופעה הרבה יותר רחבה של שכנים שמנצלים באופן מרושע את פקודת הכלבת, ואנחנו שמחים שבסוף המסע המייגע יצא הצדק לאור, בעליה של אנג'י לא הסכימו שהיא תהיה קורבן לנקמנות של שכנתם. הם האמינו בצדקתם והלכו איתה עד הסוף, השכילו לתכנן את צעדיהם בשכל וניצחו.
זה פוסט על ניצחון וצדק. שני ועידו ברנע ניצחו בשם הצדק את נצחונה של אנג'י, ואני שמחה על הזכות שנפלה בחלקי לסייע להם.
מצורף גם קישור לסרטון עדות.
