ומעשה שהיה כך היה.
רחל אימצה את שוקו הפיטבול המתוק כשהיה גור. ארבע שנים היא מטפלת בו במסירות ואהבה ומבחינתה הוא הילד המתוק שלה. פיטבול מוגדר ככלב מסוכן, ורחל מוציאה אותו עם זמם ורצועה קצרה של עד שני מטרים, כמתחייב בחוק וברישיון ההחזקה.
בשלב מסוים רחל עזבה את בית הוריה. היא עברה דירה ולקחה את שוקו עימה, והיא ביקרה איתו בבית ההורים בקביעות.
אחיה של רחל נהג לבקש ממנה להוציא את שוקו על מנת לשחק עימו, אך רחל ואימה ביקשו ממנו לא לעשות כן, והיו בטוחות שבקשתן מתמלאת אף בהיעדרן. הן לא שיערו בנפשן כי כשהן יוצאות יחד לסידורים וקניות, האח נוהג להוציא את שוקו בניגוד לקבוע בחוק, כלומר ללא זמם ורצועה כלל.
לפני מספר שבועות הוציא האח שוב את שוקו ללא רצועה וזמם. שוקו שיחק עם אחד מילדי השכנים בדשא, כשלפתע הילד נבהל מנביחתו, ובעט לכיוון פניו ובתגובה שוקו נשך אותו בשוק. בסמוך לאירוע הגיעו מהשירותים הווטרינרים לקחת את שוקו להסגר. גם לאחר כניסתו של 'חוק קאיה' לתוקף, תצפית בית אינה אוטומטית ותלויה בשיקול דעתו של הוטרינר הרשותי.
רחל לא ידעה את נפשה מצער כאשר לאחר יומיים הגיעה הודעת הרשות בדבר כוונתם לבטל את רישיון ההחזקה של שוקו.
רחל פנתה למשרדינו כשהייתה נואשת. אני לא אשכח את הדמעות הענקיות שניקוו בעיניה וירדו על לחייה במהלך כל השיחה, והעידו על מצבה הנפשי. רחל הייתה בטוחה שלא תראה יותר את שוקו לעולם.
הבטחתי לרחל שנעשה את המיטב, מתוך ידיעה והבנה שהיא לוקחת אחריות מלאה, ושאם היא תקבל את שוקו חזרה לידיה, היא תעשה הכל כדי לדאוג שאירוע מסוג זה לא ישוב על עצמו, בכל דרך שהיא.
עורך דין שגיב לוי ואני נטלנו על עצמנו את הייצוג ופנינו לרשות לקבלת מידע רלוונטי. אז התברר לנו ולרחל לראשונה שאחיה נהג להוציא את שוקו בקביעות שלא בהתאם לחוק, דבר שכאמור כלל לא היה בידיעתה.
התחלנו בהליך הידברות עם הרשות תוך שהבהרנו שטובת כלל הצדדים בנסיבות הרלוונטיות היא ששוקו ישוב לידי בעליו. הנחנו הצעה שתוכל להבטיח את האינטרס של כלל הצדדים. עמדנו על האינטרס של הגנה על שלומו ובריאותו של הציבור מחד, אך מצד שני הצבענו גם על האינטרס הקנייני של רחל והקשר האמיץ והעמוק ששורר בינה לבין שוקו.
המשפט גם הכיר בזכויות מסוימות של בעלי החיים ומשכך הצבענו גם האינטרס של שוקו: לא להיות במשך שבועות וחודשים ארוכים בכלוב, דבר שעלול לגרום לו לפתח התנהגות אגרסיבית ואלימה, כמו גם לא להיות מופרד מבעליו לצמיתות, או להיות מומת בשל אירוע נשיכה יחיד.
ביקשנו למצוא דרך להכשיר את המשך החזקתו על ידי רחל, תוך שמירה קפדנית והדוקה על שלומו ובריאותו של הציבור.
בסופו של יום הצלחנו להגיע להסכמות עם הרשות, ובכלל זה עם הוטרינר הרשותי, ששיתפו פעולה באופן מלא וענייני ועל כך יש להודות, שכן הדבר אינו מובן מאליו. לאחר מכן נחתמו כלל המסמכים הרלוונטיים שהוגשו לאישורם של גורמים שונים, דבר שהיה כרוך בבירוקרטיה רבה. פנינו בכל דרך כדי לזרז את חתימות הגורמים הרלוונטיים ואגב כך לקצר את התהליך, שכן כל עיכוב משמעו עוד ימים בכלוב.
בסופו של דבר רחל הגיעה להסגר ושוקו שוחרר לידיה. השמחה שנלוותה להבנה שבקלות זה יכול היה להסתיים באופן שונה, הכרת התודה של רחל על כך שניתנה לה הזדמנות מחודשת ורצונה להקפיד על כלל התחייבויותיה, איששו את שידעתי מלכתחילה שהיא ראויה להחזיק בשוקו.
והתמונה שלפניכם היא אחת מהתמונות שקיבלתי לידיי אחרי האיחוד המרגש בין רחל ושוקו האהוב שלה.